בנם הבכור של גלי וניר. נולד ביום ט"ו בסיוון תשס"ה (22.6.2005). אח גדול לגאיה.

כן היה אח גדול לאחיו ואחיותיו: יהונתן, אגם ונויה שנולדו לאחר נישואיו השניים של אביו.

יהב נולד בבית החולים ליס בתל אביב בלידה שכללה רגעים קשים, אך הוא ניצח את הסכנות ומתוך האמונה והתקווה נבחר שמו. פירוש השם יהב הינו תקווה, וגם: י- ישמור, ה- ה', ב- בני.

גדל והתחנך בעיר מודיעין, במשפחה אוהבת, חמה ומגובשת שהקיפה אותו באהבה. המשפחה הייתה עיקר עולמו של יהב. הוא אהב את גאיה אחותו אהבת נפש, שמר עליה מכול, וכשלא היה נוכח דאג לשלוח חברים לשמור עליה. האח והאחות היו קשורים מאוד זה לזו, גאיה הייתה גאה ביהב אחיה הגדול שתמיד היה עבורה מושא להערצה ודמות לחיקוי.

כשנולדו יהונתן, אגם ונויה מנישואי אביו, הפך יהב ל"אח הגדול" שכולם נשאו אליו את עיניהם בהערצה. על אף הפרשי הגילאים שביניהם הוא ידע לקשור קשר עם כל אחד לחוד וכולם יחד.

יהב היה האח הגדול שכל אחד היה מאחל לעצמו - מגן, מקשיב, מכיל וגם לפעמים מציק. הוא היה הגיבור האמיתי של כולם.

יהב למד בבית הספר היסודי "האלה" ובתיכון "אורט עירוני ד'", שם למד ובזכות אמונה של מורה אחד יכולה לשנות הכול , סיים את לימודיו עם בגרות מלאה.

אהב ספורט, היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" ושל קבוצת הכדורסל "עירוני נהריה". אהב לשחק, לשמוח, לבלות עם חברים בים, בפיצריות, עם בירה ביד וחיוך ענק על הפנים. הוא היה המרכז של כל מעגל חברתי, תמיד מוקף בחברים, ומעולם לא שכח להקדיש זמן גם למשפחה.

יהב היה ילד של נתינה. ברגישותו ידע להבחין במי שנמצא בצד, ותמיד ניגש, חיבק, שיתף ואסף אליו. קרוביו סיפרו שהיה כמו "מגנט אנושי" שמשך אליו את כל מי שסביבו והצליח לחבר ולקשר בין עולמות, עם לב גדול ורצון תמידי לעשות טוב.

הוא היה מזהה על חבריו את מצב הרוח רק ממבט, כששאלו אותו "איך אתה יודע?" היה עונה – "רואים הכול דרך העיניים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים ליישובי עוטף עזה. בבוקר זה החלה מלחמה.

יהב עמד באותה עת לקראת גיוס, ובשל המלחמה שפרצה היה יותר חדור מטרה לצאת להילחם, לשמור על המדינה ולהשיב את החטופים.

ב-6.12.2023 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בחטיבת הנח"ל. הוצב בגדוד 931 והיה המטוליסט במחלקה, בדיוק כמו שרצה. מהר מאוד התחבר לאנשים שסביבו ולרוח החטיבה, בלט כבר בטירונות והיה מועמד לפיקוד. עם סיום הטירונות שובץ במחלקה הפיקודית של החטיבה, אך רגע לפני היציאה לקורס מ"כים סירב והתעקש להמשיך כלוחם.

בחודש נובמבר 2024 עבר לחפ"ק מח"ט (חוליית הפיקוד הקדמית של מפקד החטיבה), תפקיד יוקרתי המעיד על האמון וההערכה הרבה של מפקדי החטיבה ליהב.

במסגרת תפקידו, השתתף בלחימה ברצועת עזה.

ב-28.12.2024 נכנסה מחלקת החפ"ק לבית חאנון שברצועת עזה, לפעילויות מבצעיות וללחימה כדי להשיב את השקט לעיר שדרות.

יהב הביא עמו אור ושמחה, שמר על מורל גבוה בקרב חבריו ושימש כסמל לאנושיות, דאגה לזולת ותמיכה אמיתית, גם ברגעים הקשים ביותר. תמיד התנדב ראשון ולקח אליו כל משימה או בקשה, כמו באותו בוקר של התקרית – נסיעה שלא היה מתוכנן לצאת אליה.

בשבת 11 בינואר 2025 יצא יהב עם כוח לנסיעה ממפקדת המח"ט בבית חאנון אל כיוון ג'באליה. בציר הנסיעה, כמאה מטרים מהמפקדה, הוטמנו על ידי המחבלים אחד-עשר מטענים. שבעה מטענים התפוצצו על הכוח. יהב נהרג במקום. לצידו נהרגו שלושה חיילים נוספים, שישה חיילים נפצעו.

רב-טוראי יהב מעיין נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ה (11.1.2025). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין במודיעין. הותיר אחריו הורים, אחות, וכן אח ושתי אחיות למחצה.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

משפחתו כתבה: "יהב אהב את החיים – אהב לשתות, לרקוד, לטייל ולחלום. לעזור – לראות את האדם באשר הוא.

חלומו הגדול היה לצאת לטיול מסביב לעולם לאחר השחרור. אף שלא יספיק להגשים זאת, רוחו ממשיכה ללוות את משפחתו וחבריו, כמו גם דמותו.

היית אדם עם חיוך של מלאך, הותרת חיוך נשארת מלאך. מורשתו ממשיכה לחיות דרך החיוך, השמחה והאור שהביא עמו, בכל מקום אליו הגיע. 'מי שלא הכיר אותך הפסיד', כפי שכתב באחד משיריו נועם חורב".

עמוד הנצחה ליהב נפתח באינסטגרם: remember.yahav.mayaan.

הוקמה עמותה להמשיך את דרכו ומורשתו: "מורשת יהב - רואים את האדם".